לייעל ולהקל כולם רוצים להיות יעילים יותר לחוצים פחות ובעיקר להקל על עצמם. רק איך עושים את זה?! מנהלים מתוקף תפקידם נמצאים בלחץ תמידי שהכל יעבוד כמו שצריך, שהתפוקה תהיה מיטבית, שכולם יהיו מרוצים וגם יהיה להם זמן לעצמם ולמשפחה. לחץ לא עוזר לייעל ולהקל על החיים, לא של המנהל ולא של העובדים. לחץ יוצר מצבים של חוסר סבלנות, חוסר הקשבה, טעויות, כעסים, תסכולים ועוד.. יש המון כלים שניתנים היום לאנשי ונשות הניהול. אין סוף מודלים, תרשימים וכו.. אז למה הם לא מיושמים בחיי היום יום?
יש עוד סיבות רבות אך לדעתי הרעיון ברור. אז מה עושים? יש הרבה מה לעשות ויש לעבור תהליך אישי וממוקד אך בגדול יש ללמוד על עצמינו כל הזמן כי אין לזה נקודת התחלה וסוף. מה שמתאים לי היום לא יתאים לי בעוד תקופה ולכן הלמידה על העצמי חשובה לאין שיעור. מה הכוונה? ללמוד להקשיב לעצמי, למה מתאים לי ומה לא, לייצר גבולות ברורים באופן נעים וברור לסובבים אותי. תיאום ציפיות עם סביבתי - שותפים, עובדים, משפחה וחברים. תיאום ציפיות לא חייב לבצע באמצעות ישיבה עם כל הגורמים אלא אפילו בבקשה נעימה כמו: חג פסח הוא חג עמוס מאוד בעבודה לכן אני זקוק לעזרה/מנוחה. או אני לא זמין בין השעות האלה והאלה. לעיתים אמירה אחת בגישה בטוחה ונעימה עושה את כל ההבדל. בנוסף, לוחות זמנים ברורים יכולים מאוד להקל ולייעל את העבודה. יש זמן לכל דבר וכאן נדרשת גמישות לצד משמעת. כלומר, אם קבעתי שבשעה מסויימת אני אוכל ארוחת צהרים אך לפתע בלת"מ מונע ממני לאכול עלי לוודא שהוא אכן בלת"מ שאני כמנהל נדרש אליו או ניתן להאציל סמכות או לבקש עזרה (על בקשת עזרה והאצלת סמכות מבטיחה פוסט בנפרד ) וכאן באה לידי ביטוי ההקשבה לשטח וגם לעצמי ומתוך שיקול דעת ולא מתוך לחץ לקבל את ההחלטה המקדמת ביותר. כמו כן, משימה או עצירה כמו ארוחת צהריים נדחית יש למצוא בתוך לוח הזמנים זמן לזה. לא לבטל עצירות ומנוחה גם אם יש בלת"מים. לוחות זמנים ברורים המאפשרים גמישות מסויימת גורמים לשקט, לרווחה, לביטחון ועוד.. סיכום: הקשבה לעצמי ולסביבה. הצבת גבולות ברורים באופן נעים וברור תוך שמירה על גמישות מסויימת. תיאום ציפיות ראשית עם עצמי וגם עם הסביבה שלי בהתאמה לצרכים שלי ושל הסביבה. למידה תמידית על עצמי ובכלל על מנת לפתח מיומנויות חדשות, ראייה חדשה ובעיקר אפשרויות רבות לייעל ולהקל עלי ועל כולם.
