בעבר מנהיגות נתפסה כמתת אל, יש כאלו שיש להם את זה ואחרים שנעדרים את היכולות להוביל. לאורך השנים התפיסה הזו עברה גלגולים רבים ובמציאות העכשווית יש הבנה ברורה שמנהיגות היא לא הצגת יחיד. הכוונה היא שתחת המונח 'מנהיגות' נכנסים מספר רב של אלמנטים, ביניהם מנטורינג, פיתוח של העובדים, אבל חוד החנית בנושא המנהיגות הוא הצוות ושאני אומרת צוות זה יכול להיות צוות עובדים/משפחה/בני זוג/חברים ועוד.. . אחרי הכל, מנהיג לא יכול להצליח ללא הצוות שאתו וצוות לא יכול להיות חדור מטרה ללא מנהיג שיהיה עמוד האש לפני המחנה. יש כמה מעלות שמאפיינות את המנהיג המודרני:

למה חשוב וכדאי להקשיב? מה יצא לי מזה בכלל? שאני מקשיב באמת אני חוסך אי הבנות, כעסים, בלבול וכתוצאה מכך נחסך זמן יקר וכמובן אנרגיה שמתועלת לעשייה מקדמת. בנוסף, חשוב לדעת שהקשבה אינה מיומנות מולדת אלא מיומנות נרכשת שיש להתאמן עליה באופן יומיומי. רוב האנשים בטוחים שהם יודעים להקשיב ושזה בא באופן טבעי לחלוטין אך לא כך הדבר. הקשבה טומנת בחובה את היכולת להתמודד עם חסמי הקשבה פנימיים כמו מחשבות, טרדות, או מצב פיזי כמו עייפות, רעב וכו' .. כמו כן את היכולת להתמודד עם חסמים חיצוניים כמו רעש, ריח וגירויים רבים נוספים. לרוב קשה לנו להקשיב וזאת משום שכאשר אנו לא מסכימים עם הדובר ו/או רוצים לעזור לו יוצא לא פעם שאנחנו מסיקים מסקנות מהר מידי ואף נכנסים לדבריו. כמובן שכוונותינו טובות אך כניסה לדברי האחר גורמת לחוסר הקשבה ומכאן לחוסר בהבנה, תסכול וכעס המובילים לריבים. אז ממה מורכבת הקשבה? איך נתאמן עליה ביום יום? בואו נתחיל!

לייעל ולהקל כולם רוצים להיות יעילים יותר לחוצים פחות ובעיקר להקל על עצמם. רק איך עושים את זה?! מנהלים מתוקף תפקידם נמצאים בלחץ תמידי שהכל יעבוד כמו שצריך, שהתפוקה תהיה מיטבית, שכולם יהיו מרוצים וגם יהיה להם זמן לעצמם ולמשפחה. לחץ לא עוזר לייעל ולהקל על החיים, לא של המנהל ולא של העובדים. לחץ יוצר מצבים של חוסר סבלנות, חוסר הקשבה, טעויות, כעסים, תסכולים ועוד.. יש המון כלים שניתנים היום לאנשי ונשות הניהול. אין סוף מודלים, תרשימים וכו.. אז למה הם לא מיושמים בחיי היום יום?

לעיתים זה נשמע מהנה מאוד להיות מנהל. אני זוכרת את היום בו התבקשתי לנהל פרוייקט ארוך, מורכב וטעון רגשית. חששתי מאוד, היו לי אלף מחשבות בראש בו זמנית ורציתי שהכל ילך חלק ושלכולם הכל יהיה קל וברור. יחד עם זאת, לא אחרו להגיע התגובות: "איזה כייף לך", "קבלו את ה- מנהלת!" מחיאות כפיים, חיוכים והמון אהבה. ידעתי שסומכים עלי ואני, פחדתי לאכזב. חששתי כי ידעתי מה זה דורש. מיד עצרתי את המחשבות ההרסניות,